מאמרים, ספר הכנרים

כנרים- צבע, מבנה וגנטיקה

הצלבה

משתמשים בהצלבה על מנת לשפר חיוניות וחוזק. הכוונה לזיווג של כנרים בצבעים שונים ולא מזנים שונים. בדרך כלל בהצלבה מאבדים את הצבע או הסימנים בדור הראשון, אך ניתן להחזיר אותם בדורות הבאים. זכרו לרשום את מהלך העונות, ושיש רק דור אחד בשנה מכנרים. אם תכריח אותם לעשות יותר בצורה מלאכותית, זו הטעות הכי קשה שתבצע.

הכלאות

הבסיס לכל סוגי הכנרים זה כנר הבר Serinus Canarius שמוצאו מכמה איים צפון מערבה מיבשת אפריקה. זן נוסף באותה משפחה (Carduelinae) הם הפינקים (Fringillidae) וזווג שלהם עם כנרים נותן למגדל ציפורים קטנות. צאצאי זיווגים כאלו נקראים “הכלאות” או “פרדות” – תלוי אם הם פוריים או לא. ניתן להשוות אותם לזווג של סוס וחמור, שנותן פרד לא פורה.

בין הציפורים שמכליאים עם הכנר יש את הירקון, חוחית, אדמון, פרוש ועוד. במקרה של ההודד סיסקין, המאמץ נעשה כדי לייצר את הכנר האדום. במקרה של הירקון ופינקים מזמרים אחרים, ה”פרדות” נוצרו כי מגדלים מעריכים את השיר שלהם למרות שהנקבות עקרות. הכנר המתורבת ומשפחתו בבר נקראSerin . בבר הם אוכלי זרעי עשבי בר, והסיסקין חי מזרעי צמחים ועצים. בשבי כולם אוכלים אותו מזון.

ההודד סיסקין  Hooded Siskin

בנושא ההכלאות ראוי להזכיר את היוצא מן הכלל. דוגמא קלאסית לכך היא זווג של הכנר עם ה”הודד סיסקין”, שבוצעה בדרום אמריקה בסביבות 1935. התוצאות מהזיווג הזה הם כנרי פקטור אדום, וכך הושגה הציפור האדומה הנכספת. בזיווג הנ”ל בוקעות רק 75% מהביצים, ורק הזכרים יהיו פוריים בשלושת הדורות הראשונים. היום מעט מגדלים מתחילים מהתחלה (כלומר מההכלאה), ורובם מעדיפים לרכוש את הפקטורים האדומים כדי לשפר את הקו שלהם.

 

צבע ומבנה (טקסטורה) הנוצה

לכנר בר יש צבע ירוק בסיסי, זאת אומרת שהרקע הוא צהוב. דרך מוטציה, אנו מגיעים לצבע עם רקע לבן. צהוב עם הסיסקין נותן לנו אדום. כך שיש לנו שלושה צבעי רקע:

צהוב – בא מהירוק בבר

לבן – מוטציה של צהוב

אדום – תוצאה של הכלאה. ניתן לתחזק בעזרת ויטמין צבע אדום של אבימקס או ורסלה לאגה

מבנה הנוצות:

צהוב – נוצה קצרה, קשה ועשירה בצבע

באף (גס) – נוצה ארוכה אך עם פחות צבע

ציפורים עם רקע צהוב יכולות לשאת נוצות צהובות (עדינות) או באף (גס). גם ציפור לבנה יכולה להיות צהובה או באף. כנר פקטור אדום עם נוצות באף נקרא “פרוסטד” (אדום עם לבן בקצה).

בלי קשר למטרות הזיווג (שירה, צבע וכו’), למגדל מתחיל מומלץ לזווג סוג נוצה צהוב לבאף, בכל זיווג. זה לא חשוב איזה מין נותן איזה מבנה נוצה, רק לא לזווג צהוב עם צהוב או באף לבאף. שני הורים בעל נוצות באף מביאים גוזלים עם נוצות באף כפול, אלו לא רצויים כי הם פלומתיים מדי. שני הורים צהובים מביאים חלק מהגוזלים עם נוצה צהוב כפול, וגם אלו אינם רצויים כי הנוצות הדוקות מדי והכנר נראה רזה.

דרך אחרת להתחיל, כדי לא להתייאש מהר מדי, היא להתחיל עם מוטציה ידועה ומבוססת כמו הליזרד (Lizard). הישאר עם זה שלוש שנים ואז החלט אם ברצונך להתמחות בכנרים צבעוניים. המבחר הוא עצום.

עתה נבדק את העקרונות הגנטיים מתחת לצבעים החיצוניים.

גנטיקה

מבנה (טקסטורה) הנוצה

כאן נסביר למה לצפות מתי שמזווגים צהוב לבאף, כמבוא להמשך.

אותיות מסמנות את מבנה הנוצה:

Y זה צהוב

B זה באף

לכל כנר יש שני גנים – אחד מכל הורה.

Y (צהוב) הוא שולט (דומיננטי) על הבאף הרצסיבי.

כנר צהוב יכול להיות Yb . ה- Y הגדול שולט על ה- b הקטן. זאת אומרת שלכנר הזה יש נוצות צהובות (פקטור אחד), אך הוא נושא את פקטור הבאף ויכול למסור אותו ל-50% מהדור הבא. כנר עם נוצה צהובה יכול להיות גם YY, זאת אומרת צהוב נקי, או הומוגנטי. ציפור זו היא חסרה פלומיות ולכן לא רצויה.

ציפור באף טהורה מסמנים ב-bb . בגלל ש “b” רצסיבי ל “Y” (צהוב). זה לא תמיד ברור שאחד מהגנים הוא b . יש מגדלים שמאמינים שזיווג של bb (באף כפול) במשך דורות יגרום לגושים כתוצאה מנוצות שגדלות פנימה.

הנה התוצאה של באף עם באף:

התוצאות הן כנרים bb – באף פקטור כפול ולא רצוי.

גם זיווג Y ייתן YY צהוב פקטור כפול.

בוא נבדוק כנר הטרוזיגוטי Yb מזווג לבאף bb.

התוצאות הן שני גוזלים רצויים Yb ושניים bb.

עכשיו הזיווג הוא Yb ל- Yb (צהוב נושא באף כפול שניים).

50% Yb רצוי, 25% YY – שניהם לא רצויים.

הזיווג האחרון האפשרי אך לא כל כך רצוי הוא YY ל-Yb .

50% רצויים ( Yb צהוב + באף ו-50% לא רצוי YY  צהוב פקטור כפול).

כתר  (Crest)

צעד נוסף בלימוד גנטיקה–ירושה דומיננטי, אפשר להפגין בתכונת הכתר.

הכתר הוא דומיננטי, ומסומן באות C (כתר). ראש רגיל זה רצסיבי, ומסומן באות p. כנר רגיל זה pp , וכנר עם כתר זה Cp.

50% עם כתר Cp.

30% רגילים pp.

עד כאן הכול טוב, אבל CC זה כבר מוגזם, כי מנה כפולה של C גורמת, בדרך כלל, למוות. אז המגדל חייב לזווג כתר לרגיל ולא כתר לכתר. ככה זה נראה כשמזווגים כתר (C) לכתר (C).

25% – CC שהגוזל ימות בביצה או מיד לאחר בקיעתו.

50% יהיו כתר בריאים (Cp).

25% יהיו כתר רגיל (pp).

תכונות אחוזת מין

כעת נתבונן בצבע שנקרא קינמון או חום, כדי להבין איך קינמון משפיע על הפיגמנט של המלנין (הגוון של הצבע הכהה). לזכר יש שני כרומוזומים זהים בכל תא בגופו. נקרא לכרומוזומים האלו X  ואז הזכר הוא XX.

נקבה היא נקבה כי יש לה רק X אחד, זה קשור בגרעין של התא לכרומוזום, שנקרא y . כך נקבה היא xy כאשר אנו מדברים על מין ותכונות אחוזת מין. שימו לב איך חצי מאוכלוסיית החיות יוצאים זכרים וחצי נקבות. נתחיל עם זכר xx ונקבה xy.

התוצאות הן 50% זכרים ו- 50% נקבות.

בצבע קינמון הכרומוזום X של המין נושא עימו גם את תכונות הקינמון. לנקבה יש רק x אחד. שום כרומוזום אחר לא משפיע עליו. אם יש גן קינמון על אותו כרומוזום, היא תהיה בצבע קינמון, אך אם אין אז היא לא יכולה להיות קינמון. לצבע הטבעי של הכנר נקרא ירוק (למרות שהוא הרכב של צהוב עם פיגמנט של חום ושחור). לירוק יש עין שחורה. לקינמון יש עין אדומה מתי שהוא צעיר, ובהתבגרות זה משתנה לחום. לזכר יש 2 כרומוזומים של X. הקינמון רצסיבי לירוק, כך כדי שהזכר יהיה קינמון הוא חייב גן לקינמון על 2 הכרומוזומים של ה- X שלו. אם יש לו רק אחד אז צבעו יהיה לפי צבע הגן הדומיננטי.

הנה כמה זיווגים ותוצאותיהם:

זכר קינמון לנקבה קינמון – 100% קינמון.

זכר ירוק טהור לנקבה קינמון – כל הזכרים יהיו ירוקים עם אפשרות לתת קינמון לדור הבא. כל הנקבות יהיו ירוקות טהורות.

זכר ירוק נושא קינמון (האימא שלו הייתה קינמון) לנקבה ירוקה – 50% מהנקבות יהיו קינמון ו-50% ירוקות. 50% של הבנים יהיו נושאי קינמון. כולם יהיו בצבע חיצוני ירוק.

זכר קינמון לנקבה ירוקה – כל הבנים יהיו ירוקים נושאי קינמון. כל הנקבות יהיו קינמון טהור.

האפשרויות פועלות בכל גן אחוזת מין.